ככה לאט לאט בשקט כל היום.
היא מסתובבת וזזה למטה למעלה, למטה למעלה.
ואני יושבת וצופה סדרה על בני נוער ואני רק מנסה לאבד את עצמי במציאות המדומה שנמצאת בטלפון או בסדרה.
ואני מרגישה כל כך בסטרס וכל כך לחוצה ואני לא יודעת לפענח במילים בדיוק מה הבעיה שלי.
לא יודעת להסביר מה עובר על הגוף והנפש שלי.
ואני אומרת לעצמי במוח בלי הפסקה, הכל בסדר, הכל יהיה בסדר ואת בסדר
הכל בסדר, הכל יהיה בסדר ואת בסדר, ועדיין למרות זאת אני לחוצה ללא עוררין.
ואני מפחדת.
ואני אומרת לעצמי, שמחה זה בחירה, אני בוחרת להיות שמחה, ובכל זאת לא מצליחה להיות שמחה.
מקווה שעד שאני אהיה אצל החברים זה יעבור לי, שלא אצא partypooper, יותר גדולה ממה שאני כבר.
;){kind=link}